<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקע"א</h1>
<h2>דף לג:</h2>
מנשיאות כפים מספר אבי"ה. [סוטה מ' ע"א] א"ר יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה, [שם ל"ח ע"א] ותניא כה תברכו פנים כנגד פנים או אינו אלא עורף ת"ל אמור להם כאדם המדבר לחברו, ואין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, ובפר' אלו נאמרין [מ' ע"א] מפרש טע' משום כבוד צבור והוא מי' תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי ורב אשי א' שמא תפסק לו רצועה בסנדלו ואזיל למיקטריה ויאמרו בן גרוש' או בן חלוצה הוא, ולרב אשי בבתי שוקיים שרי לעלות לדוכן, וכן יחף, והעומדים לצדדין אינן בכלל עם שאחורי הכהנים, [ל"ח ע"ב] א"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה בעבוד' שוב אינו עולה, והני מלי שלא עקר רגליו אבל עקר רגליו אע"ג דלא מטא להתם עולה, ותנן נמי אם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי, פי' בכהן שליח צבור מיירי והוינן בה והא לא עקר ומשנינן דעקר פורתא. מניין שהחזן צריך לומר להם אמרו ת"ל אמור להם, יש מפרש' דהיינו הך דא' אביי [שם ע"א] נקיטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא שנ' אמור להם, לשנים, ובשם ר"ת שמע' שפי' שהחזן היינו השמש העוסק בצרכי ציבור ובצרכי בית הכנסת ורואה היכן קורין וכיצד מלקין ושני חזנין הן כדאי' בסנהדרין [י"ז ע"ב], אבל שליח צבור הוא מובחר שבקהל ועניו וצריך לומר לכהנים עלו לדוכן ואז אם אינן עולין עוברין בשלשה עשה כדא"ר יהוש' בן לוי שנ' כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי וגו', ורב א' חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצ' הוא ולא פליגי הא דסליק לפרקים הא דלא סליק לפרקים, אבל כל זמן שלא יאמר להם החזן המיוחד לקהל או מגדולי הקהל עלה לדוכן אינו עובר, אי נמי אם יצא מבית הכנסת או שאין רואין אותו ולא אמרו לו עלה אינו עובר, א' אביי מניין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנ' ושמו את שמי וגו', ואפילו אם עבר עבירה, כדא' בירושל' בפר' הניזקין [גיטין פ"ה ה"ט] שלא תאמר כהן זה מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכיני, אמר הקב"ה וכי הוא מברכך אני הוא שמברכך שנ' [במדבר ו'] ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם, והא דא' במסכת ברכות [ל"ב ע"ב] כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנ' [ישעיה א'] ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם ידיכם דמים מלאו, התם במפורסם להרוג, ומועד לכך. מה שאין מסתכלין בכהנים בזמן הזה בשעה שנושאין כפיהן משום הסיח הדעת, הכי אית' בירושלמי [מגילה פ"ד ה"ח]. משכל טוב, יברכך י"י בברכות המפורשות שנ' [דברים כ"ח] ברוך אתה בעיר וגו', יברכך, בנכסים, וישמרך, בגופך, ותמצא בברכה ראשונה ג' תיבות כנגד אברהם יצחק ויעקב, וכנגדן קורין ג' אנשים בתורה בשיני ובחמשי ובתענית ובחנוכה ופורים ובמנחה לשבת, והן ט"ו אותיות כנגד ג' אבות וי"ב שבטים. בברכה שנייה ה' תיבות כנגד ה' חומשי תורה, וכנגדן קורין ה' אנשים ביום טוב, והן כ' אותיות כנגד אברהם שנבחר לסוף כ' דור. בברכה שלישית ז' תיבות כנגד מצוות הניתנות ז' ז', שבת לז' ימי קודש, ז' ימי נדה, ז' ימי לידה, ז' ימי מצה, ז' ימי סוכה, וכנגדן קורין ז' אנשים לשבת, והן כ"ה אותיות כנגד משה שקבל את התורה אחר כ"ה דורות, הכל ששים אותיות כנגד ששים רבוא יוצאי מצרים, וכנגד ג' יודין יו"ד די'ברכך, יו"ד די'אר, יו"ד די'שא, כותבין את השם חוץ למקרא בג' יודי"ן כך ייי, ומסבבין סביבותיהן ב' אחת לפי שמהם יוצא שם שלשים ושתים, והוא כתוב כך הפוך ייי]. והכותבין בספרים כך בב' יודין יי] אינו כלום. ותיקנו ג' פסוקים של ברכת כהנים בחומש בלא תרגום לפי שאמרו רבותי' [מגילה כ"ה ע"א] ברכת כהנים שלשת פסוקים הללו נקראין ולא מתרגמין אפילו בבי רב מאי טע' שמא ירגילו הכהנים ויבאו לברך את ישר' בלשון תרגום והתורה אמרה כה תברכו בלש' הקדש כמו שאני אומר. והחזן אינו עונה אמן אחר הכהנים מפני טירוף הדעת פי' שצריך החזן שיהא מכוין להקרות הברכה לכהנים שלא יטעו, ואם יענה אמן שמא יבא להתייאש מן הקריאה ויטעו את הכהנים. מה שהכהנים מחלקין כפיהם כשנושאין ידיהם הכף אחת לג' חלקים וכן כף שנייה משום [ישעיה ו'] שש כנפים שש כנפי' לאחד.
עוד מנשיאות כפים מספר מה"ר אלעזר. בשעה שהכהנים פושטי' ידיהם לברך צריכין שיכוונו דעתם על כל ישר', וכל ישר' אפילו עם שבשדות בכלל הברכה, ואפילו הנשים שבעבר הכותל הם בכלל הברכה שמחיצה אינה מפסקת. וכשנושאי' ידיהם מדביקין שתי אצבעות יחד קמיצה וזרת ונותנין ריוח בין האצבעות ומדביקין אמה ואצבע יחד, ונותני' ריוח בין האצבעות לאגודל, והוא על שם [שה"ש ב'] משגיח מן החלונות וגו', וקרי' ביה מן ה' חלונות. באלו תיבות הופכין פניהם לדרו' ולצפון כשאומרים יברכך, וישמרך, אליך, ויחנך, אליך, לך, שלום. כהן שעלה לדוכן יכול לילך לציבור אחר ולברכם דמברך כולי יומא. כהן שנתמלא זקנו ראוי לישא את כפיו, ואם אין שם כהן כי אם בחור ישא את כפיו.
